דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' גדיש הנהלת חשבונות בע"מ ואח'

פסק דין (נתבעים 1 ו- 2)

בפני תביעה לתשלום סך של 177,360 ₪ בטענה לחוב אשר מקורו הסכם להשכרת רכב.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שכשנתיים לאחר כריתת הסכם השכירות בין התובעת לנתבעת 1, בקשה הנתבעת 1 להעביר את הרכב נשוא ההסכם לחברה אחרת, אשר בבעלות נתבעים 3 ו- 4. הבקשה הועברה לתובעת, התובעת לא התנגדה לבקשה, התובעת ערכה חוזה שכירות חדש כמבוקש, והרכב הועבר לשוכרת החדשה אשר בעצמה נקלעה לקשיים ולא עמדה בתשלומים לתובעת.

במוקד המחלוקות עומדת לפיכך טענת הנתבעים 1 ו- 2 שלפיה הסכם השכירות שכרתו עם התובעת בוטל ופקע בהסכמה בכריתת ההסכם החדש, כאשר לטענת התובעת הסכם השכירות החדש לא השתכלל לכדי חוזה מחייב ומכאן שהחוזה הישן לא פקע ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2.

העובדות

התובעת הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, בשנת 2007, עסקה בהשכרת רכבים לתקופות ארוכות ("ליסינג"). במועד בירור תביעה זו מצויה התובעת בהליכי פירוק.

הנתבעת 1 (להלן: "חברת גדיש") הינה חברה פרטית אשר עוסקת במתן שירותי הנהלת חשבונות והנתבעת 2 (להלן: "יפה") הינה מנהלת של חברת גדיש. חברת גדיש ויפה יכונו ביחד להלן: "הנתבעים".

במהלך 2007 הייתה יפה בקשר עם חברת מזל מהדרין שירותים ואחזקות בע"מ (להלן: "חברת מזל"). חברת מזל נזקקה אותה עת למשאית קירור במסגרת פעילותה, אך לא היו לה האמצעים לשכור משאית שכזו לבדה. חברת גדיש החליטה לסייע לחברת מזל, כך שחברת גדיש תשכור את משאית הקירור ותעביר אותה לשימושה של חברת מזל. בהתאם, פנתה חברת גדיש לתובעת בתחילת מאי 2007, או בסמוך לכך, ובקשה לשכור משאית קירור.

בין התובעת לחברת גדיש נוצר קשר וביום 2.5.07 נערך ונחתם בין הצדדים חוזה להשכרת רכב (להלן: "החוזה"), שלפיו שכרה חברת גדיש מהתובעת משאית מסוג מסוג קאיה ספורטראק שנת ייצור 2007 (להלן: "המשאית").

בחוזה נקבע, בין היתר, כי חברת גדיש תשכור את המשאית לתקופה של 36 חדשים, כי תשלם לתובעת דמי שכירות בסך של 5,292 ₪ לחדש (בצירוף מע"מ ועל בסיס מסמך הבהרה מיום 6.7.07), וכי בתום תקופת השכירות תהיה לה אופציה לרכישת המשאית תמורת סך של 58,458 ₪ (כולל מע"מ). עוד נקבע בחוזה כי כבטוחה לקיום התחייבויותיה תפקיד חברת גדיש אצל התובעת שטר חוב הנושא ערבות אישית של יפה.

בסמוך לאחר כריתת החוזה נמסרה החזקה במשאית לחברת גדיש, וזו העבירה את המשאית לשימוש חברת מזל. בהתאם לחוזה שילמה חברת גדיש את דמי השכירות בגין המשאית לתובעת כסדרם במשך כשנתיים, כאשר חברת גדיש נפרעת במקביל מחברת מזל.

במהלך 2009 החליטה חברת מזל למכור את כל פעילותה וביום 13.5.09 נכרת חוזה בין חברת מזל לבין חברת חמוצים טעימים בע"מ (להלן: "חברת חמוצים") שלפיו רכשה חברת חמוצים את פעילות חברת מזל.

נוכח מכירת פעילותה כאמור, לא היה עוד לחברת מזל צורך במשאית וכך גם סוכם בינה לבין חברת חמוצים כי חברת חמוצים תקח על עצמה את כל ההתחייבויות כלפי התובעת בקשר עם המשאית.

אף חברת גדיש הסכימה להעברת המשאית לחברת חמוצים וביום 13.5.09 חתמו חברת גדיש וחברת חמוצים על מסמך המופנה לתובעת, ובו בקשה מהתובעת להעברת כל ההתחייבויות בגין החוזה לחברת חמוצים, ושחרור חברת גדיש מכל התחייבות לתובעת. יש לציין כי חברת חמוצים לא הייתה זרה לתובעת באותה עת, מאי 2009, שכן עוד קודם לכן שכרה חברת חמוצים רכבים מהתובעת במישרין בחוזים נפרדים.

הבקשה להעברת שכירות המשאית לחברת חמוצים הועברה לתובעת, וביום 20.5.09 הוציאה התובעת מסמך לחברת גדיש ובו פירוט "הניירת הדרושה לצורך החלפת שוכר". התובעת אף הפיקה חוזה חדש בנוסח המקובל אצלה, שלפיו מושכרת המשאית לחברת חמוצים לתקופה של 12 חודשים ובו פירוט כל תנאי השכירות (להלן: "החוזה החדש"). חברת חמוצים חתמה על החוזה החדש ואף בעלי המניות שלה, הנתבעים 3 ו- 4, חתמו כערבים אישית להתחייבויות חברת חמוצים.

כשנה לאחר מכן, ביום 29.4.10, פנתה חברת גדיש לתובעת בכתב וטענה כי למרות העברת המשאית והחוזה לחברת חמוצים, מקבלת חברת גדיש "הודעות ודוחו"ת תעבורה" בקשר עם המשאית. חברת גדיש בקשה ממנהלי התובעת לפעול כך שהדבר יפסק. בתגובה, במכתב מיום 4.5.10, הודיעה התובעת כי לדידה החלפת השוכר לא הושלמה ולפיכך חייבת חברת גדיש בכל החובות בגין המשאית לפי החוזה. עמדת התובעת נדחתה על ידי חברת גדיש וביום 26.1.11 הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובעת, הפרה חברת גדיש את החוזה ועליה, כמו גם על יפה כערבה, לקיים את התחייבויותיה לתשלום דמי השכירות עד לתום תקופת החוזה, ולשאת בתשלומים הנוספים שנקבעו בחוזה, ולפי יתרת החוב בספרי התובעת.

לגרסת התובעת, אכן הועברה אליה בקשה להעברת התחייבויות חברת גדיש בגין המשאית לחברת חמוצים, ואכן על בסיס בקשה זו הופק החוזה החדש עליו חתמו חברת חמוצים ושני הערבים לה, ברם להשלמת הליך העברת ההתחייבויות היה על חברת חמוצים להמציא לתובעת גם טופס הוראת קבע לזכות התובעת. חברת חמוצים לא העבירה טופס זה ולכן הליך העברת החוזה לא הושלם, החוזה עם חברת גדיש לא בוטל, וחברת גדיש נותרה מחויבת לפיו.

כאשר התברר לתובעת שתשלומי השכירות החדשיים לא מועברים, פעלה התובעת לתפיסת המשאית ולמכירתה ביום 19.1.10 וכעת היא עומדת על זכותה לחיוב חברת גדיש בדמי השכירות ויתרת התשלומים עד לתום תקופת החוזה. לפי תחשיבי התובעת, סיכום חובות דמי השכירות, תשלומים שונים בגין דוחו"ת וכד', התשלום במימוש האופציה, ובניכוי הסכומים שהתקבלו במכירת המשאית, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת את סכום התביעה.